פסק-דין בתיק ע"א 2015/05

השופט רון סוקול:

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, כב' השופט ח' שרעבי, שניתן ביום 20.9.2005 בת"א 1943/03.

2.         ביום 20.9.2000 נפגע המנוח מיכאל מולדבסקי ז"ל (להלן: "המנוח") יליד 7.3.1951, בתאונת דרכים, מאוטובוס שהיה נהוג על-ידי המשיב 1. המשיבה 2 הייתה מבטחת האוטובוס במועד התאונה.

            המנוח פונה לבית החולים איכילוב בתל-אביב. לאחר מכן הועבר להמשך אשפוז בבתי חולים אחרים עד שבסופו של דבר, ביום 11.2.2004, בעת שהיה מאושפז בבית החולים "רעות" בתל-אביב, הלך לעולמו.

3.         לבית משפט קמא הוגשה תביעתם של המערערים - עיזבון המנוח ויורשיו - לקבלת פיצויים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

4.         בית משפט קמא קבע כי מותו של המנוח נגרם עקב התאונה, ועל כן המערערים זכאים לפיצויים, הנובעים ממותו של המנוח, על-פי הוראות החוק.

5.         בהתאם פסק בית המשפט לתובעים פיצוי בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם למנוח בתאונה בשיעור של 25% מהסכום המקסימלי (כאמור בתקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו-1976 (להלן: "תקנות הפיצויים")).

בית משפט קמא קבע כי יש לחשב את פוטנציאל השתכרותו של המנוח לפי שכר חודשי של 4,000 ש"ח. הואיל ובעת פטירתו לא היה המנוח נשוי ולא הותיר אחריו ילדים, ובהיעדר כל ראיה על תלויים אחרים במנוח, פסק בית המשפט לעיזבון פיצוי בגין אבדן ההשתכרות בשנים האבודות לפי שיעור של 33% מהשכר החודשי.

            כן נפסקו לעיזבון פיצויים בגין הפסד שכר בתקופת אשפוזו של המנוח, הוצאות ועזרת צד ג' בתקופה זו.

            סופו של דבר, בית משפט קמא פסק לתובעים פיצוי בגין כאב וסבל כאמור - מבלי שחישב את סכומו; הפסדי השתכרות בעבר סך של 29,015 ש"ח; פיצוי בגין אבדן השתכרות בשנים האבודות בסך של 207,866 ש"ח; ופיצוי בגין הוצאות ועזרה בעבר בסך של 24,000 ש"ח. לסכום הפיצויים הוסף שכר טרחת עו"ד ומע"מ.

6.         בערעורם העלו המערערים מספר טענות נגד פסק הדין. הטענה הראשונה שהועלתה הייתה כי טעה בית המשפט משקבע כי לצורך חישוב הנזק הלא-ממוני יש לקבוע שהמנוח נפטר בעקבות התאונה. המערערים טענו כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין מותו של המנוח לתאונה, ולפיכך ביקשו כי הנזק הלא-ממוני יחושב בהתאם לשיעור נכותו של המנוח עובר לפטירתו             (100%). לחלופין טענו כי יש לחשב את הנזק הלא-ממוני על-פי תקנה 2 (א)(1) לתקנות הפיצויים, ובהתאם לפסוק לו פיצוי בגין 800 ימי אשפוז.

            המערערים טוענים גם כי טעה בית המשפט כשקבע את בסיס השכר של המנוח על סך של 4,000 ש"ח לחודש. לעניין חישוב הפיצוי בגין אבדן השתכרות בשנים האבודות, טענו כי יש לחשב את ההפסד לפי שיטת הידות תוך התייחסות למשפחה רעיונית.

            לבסוף טענו כי טעה בית המשפט משנמנע לפסוק שכר אפוטרופוס למנוח והוצאות קבורה ולוויה לעיזבון.

7.         במהלך הדיון בפנינו הודיעה באת כוח המערערים כי את עיקר הערעור היא מבקשת למקד בשאלת חישוב הפיצוי בגין הנזק הלא-ממוני המגיע לעיזבון על-פי תקנות הפיצויים. לטענתה, תקנה 4 לתקנות הפיצויים איננה שוללת את האפשרות לפסוק פיצוי על-פי תקנה 2(א)(1) על-פי מספר ימי האשפוז של המנוח.

הקשר הסיבתי בין התאונה לפטירה

8.         בית משפט קמא הגיע למסקנה כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהתאונה. את מסקנתו זו השתית על מספר נימוקים, ודומה שאין מקום להתערב במסקנותיו. אזכיר כי בחוות הדעת של פרופ' היס מהמכון לרפואה משפטית, נאמר מפורשות כי "לפיכך סביר להניח שקיים קשר סיבתי בין הנזקים מהתאונה מתאריך 20 בספטמבר 2000 לבין מותו בתאריך 11 בפברואר 2003".

            עוד אזכיר כי גם אם התגלו מחדלים בטיפול במנוח, כפי שנטען על-ידי באת כוח המערערים, הרי אין בכך כדי לשנות את התוצאה. כבר נפסק כי עקרון ייחוד העילה מקים מחסום מפני תביעת הנפגע כלפי מזיקים נוספים, לרבות כלפי רופא שהתרשל בטיפול (ראה סקירה בספרו של א' ריבלין תאונות הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים מהדורה חדשה, עמ' 417-418). מכל מקום, לא הובאה כל ראיה על רשלנות כלשהי של המטפלים, וגם מטעם זה דין הטענה להידחות.

            על כן צדק בית משפט קמא משקבע כי את הנזק הלא-ממוני יש לחשב בהתאם להוראות הנוגעות לתביעת עיזבון של מי שנפגע בתאונות דרכים.

            בהערת אגב אעיר גם כי קבלת הטענה הייתה משמיטה את הבסיס לחלק נכבד מראשי הנזק שנפסקו למערערים, ובמיוחד את הבסיס לפסיקת פיצויים בגין אבדן ההשתכרות ב"שנים האבודות", שכן נזק זה, אם היתה עומדת להם תביעה נפרדת לגביו, היה עליהם לתבוע מהמעוול הנוסף (ראה ע"א 248/86 עזבון חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529).

חישוב הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני        

9.         תקנה 2(א)(1) לתקנות קובעת:

 2. חישוב הפיצויים